נווה, עולות לי תמונות עכשיו, ממך, בכל מיני שלבים בחייך העמוסים -
ראיתי אותך נולד. ראיתי אותך, ילד קטן, משחק עם אבא נועם, משחקי קופסה בסבלנות אין-קץ,
ראיתי את אמא עפרה, מקריאה לך סיפורים, כמו שרק היא יודעת.
ראיתי אותך מצליח לפלס לך מקום של כבוד, סביב שולחן האבירים של משפחת לקס - אסופה מיוחדת של אנשים ידענים, חכמים, ועמוקים.
ראיתי אותך מדריך בסניף, מוביל אחרים, כמו שמעטים יודעים.
ראיתי אותך מורד במוסכמות - ולא מוכן לקבל פחות מהאמת המוחלטת. אמת, שאיתה אתה מזדהה, שאיתה אתה יכול לחיות.
ראיתי אותך מעורב פוליטית, לוקח צד, במלוא כוחך, ולא מוותר על העמדה שלך... וביום הזה, לראשונה עבורי, ראיתי גם את הגאווה שהסבת להורים שלך, על מי שהם גידלו, על מי שהפכת להיות - על הגבר המיוחד שבך...
נווה, אתה ילד של הפכים, אתה גבר של שילובים...
שובבות עם רצינות תהומית
צניעות עם כריזמה חוצפנית
ואז, כשהגיע הגיוס, ראיתי את החבר'ה מדברים עליך ביראת כבוד, מדברים עליך, ולא מוסיפים עוד: הוא הגיע לסיירת מטכ"ל. מכאן, איש של שקט נהיית, איש של צל... כמו כל מי שפוסע ביחידות הללו, ולא נודע לאיש לאן הלך, ומה הוא עשה שם... אני קרוע הערב, קרוע מבפנים, ממקום שאין לי יכולת לאחות... מדמיין אותך נלחם, מדמיין גם את הסוף... לא יכול להכיל אותו, אז מדמיין שוב מחדש, מתפלל לסוף אחר.