..שמענו סיפור גבורה עילאי , על בחור צעיר שהכניס חבורה שלמה של צעירים מבועתים למיגונית באזור המסיבה ברעים , נתן להם תחושת ביטחון במצב שכל אדם אחר היה מאבד עשתונותיו. "אני אנסה לתפוס את הרימונים שהם ישליכו פנימה ואזרוק אותם חזרה אליהם " , אמר ענר לחבורה המבוהלת, "אם לא יצליח לי", הוא המשיך בקור רוח , "שמישהו ימשיך אחרי" וכך הוא הדף 7 רימונים, וזרק אותם חזרה למחבלים המרצחים, עד שהרימון ה 8 פגע בו….באחת המחאות האחרונות שענר השתתף בהן, הוא שלח הודעה לאביו, "איני נשאר פה עוד דקה". "למה?" הופתע האב, " שמעת את הדובר האחרון? הוא שאל "הוא דבר על סירוב פקודה, ובמקום שמדברים על סירוב פקודה, אני לא נשאר דקה אחת נוספת!" מצד אחד מוזיקאי מחונן שפורט על פסנתר בכל דקה פנויה , מצד שני חייל אולטימטיבי שחייליו סיפרו על הקפדה קיצונית על מקצוענות. מצד אחד נפש שמורדת בכל מסגרת, מצד שני מוסר פנימי עמוק שמבין, שהצבא של עם ישראל הוא לא 'צבא', הוא לא 'מסגרת', אלא הוא המגן של העם , הדבר הקדוש ביותר שיש להגן עליו.
