הוא לא היה הכי מהיר בצוות שלנו, בטח שלא הכי גבוה בצוות שלנו, וגם בטוח שלא הכי חזק בצוות שלנו. אבל הוא היה הנשמה הכי גדולה שלנו. באותה שבת שחורה הוא הראשון שקפץ למשימה… יותם הוא אבן יסוד ביחידה. הוא הראשון שהתחיל כלוחם, יצא קצונה, היחידה זרמה לו בדם, הצניעות שלו והענווה שלו היא הכוח הכי גדול שראיתי. בשונה מהרבה מפקדים שהם מאוד מאוד קרביים, יותם הוא ההפך הגמור. השקט שלו זו הכריזמה הכי חודרת שראיתי. תמיד אמרנו שבצוות שלנו אין מפקד עם ארונות ודרגות, היה את יותם שהיה חבר. פראייר שמתנדב להכול. היו לילות במסלול שהיינו חוזרים אחרי לילה קשה וצריכים לעלות למשמר, כל אחד עשרים דקות. הוא היה אומר 'לכו לישון, הכול טוב, אני לא עייף', ושמר במקומנו. הוא העדיף שנישן טוב ושהוא יסבול בשקט. לכן, בשבת השחורה כשהוא התנדב ראשון לקפוץ למשימה - זה לא הפתיע, כי הוא עשה כך תמיד - רק שהפעם זה עלה לו בחייו
