הדבר האחרון שהתכתבנו עליו, היה החמצה. הידיעה שלעולם לא נחווה משהו, שמאוחר מדיי עבורנו.
זו לא היתה שיחה עצובה כמו שהיתה יכולה להיות עם כל אדם אחר, פשוט כי כשדיברת עם אריאל, לא משנה עד כמה קשה וכואב היה נושא השיחה, השיחה עצמה היתה שמחה.
עברתי קצת על הצ'אט שלנו, קל לראות כמה אתה רוצה לעשות טוב, לעזור בכל מה שאתה יכול, לתרום מעצמך לכולם.
כשסוף סוף הצלחנו להיפגש, בערב סגריר וקודר, היית אתה עצמך נקודת אור. נקודה טובה ענקית, רק בעצם החיוך שלך.
אני מתגעגעת, אריאל-
היתה לך דרך מיוחדת מאוד להשקיף על העולם. הלוואי והייתי יכולה לאמץ ולו קמצוץ ממנה